בלב הדברים יש חתך | חמוטל שדות
לעניין צלחת הפירות
כְּשֶׁאֲנִי מְקַלֶּפֶת תַּפּוּז, הַמִּיץ שׂוֹרֵף בַּחֲתָכִים שֶׁבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי. הָיוּ יָמִים שֶׁמֵּרֹב חֲתָכִים לֹא יָכֹלְתִּי לִכְתֹּב עַל הַחְלָמָה.
עַכְשָׁו אֲנִי חוֹתֶכֶת פֵּרוֹת מִדֵּי עֶרֶב. כַּמָּה לֹא פָּשׁוּט לֶאֱחֹז שׁוּב בְּסַכִּין מִבְּלִי לְהַפְנוֹת אוֹתָהּ כְּלַפֵּי עַצְמִי.
אִם כָּל מָה שֶׁכָּאַב כָּל כָּךְ לֹא הִצְלִיחַ עַד הַיּוֹם לִמְשֹׁךְ אוֹתִי לְמַטָּה כְּמוֹ אֶבֶן בַּכִּיסִים, סִימָן שֶׁאֲנִי חַיָּה, וְאִם אֲנִי עֲדַיִן בַּחַיִּים אוּלַי זֶה סִימָן שֶׁאֲנִי מֻכְרָחָה מְאוֹד לִחְיוֹת.
בלב הדברים יש חתך הוא ספר שבליבו חקירה עצמית נוקבת. סביב גיל ארבעים, חמוטל שדות מתבוננת בחייה ממרחק אפס ועורכת בירור פואטי כן ואמיץ – של הילדות הדחויה, של האהבה שחמקה שוב ושוב בין הידיים, של מערכת היחסים המתעתעת עם הגוף, של החלומות שלא התממשו, של השייכות למקום הזה, ושל העתיד האוחז ספק ביד אחת ותקווה באחרת. הבירור הזה מוביל שוב ושוב לבחירה להתרומם, לחיות ולהיות מי שמזמן הבטיחה לעצמה שתהיה. שירתה היא שירת האנושיות המגששת אחר דרך בעולם, בתוך הקושי והיופי, לנוכח הרוע ולנוכח החסד – וגם מעומק התהומות שומרת על מבט מלא תקווה כלפי עצמה ושופע חמלה עבור האחרים.
לטעימה מהספר לחצו כאן.
