ולדימיר סורוקין נולד בביקובו, ליד מוסקבה, ב־ 1955. סופר, מחזאי, אמן וקולנוען, מחשובי הסופרים של רוסיה בימינו. החל לפעול בחוגי האוונגרד המחתרתי במוסקבה בשנות ה־70 של המאה ה־20, ובזמן המשטר הסובייטי נאסרו עבודותיו לפרסום. עם נפילת המשטר יצאו ספריו לאור, ולא פעם עוררו מחלוקות בשל הביקורת הבוטה כלפי המשטר הטוטליטרי. כתיבתו, הנתפסת לעיתים כסדיסטית ופורנוגרפית, רוויה הומור מושחז ופרודיה. ספריו תורגמו עד כה לעשרות שפות, הוא זכה בפרס אנדריי ביילי והיה מועמד לפרס בוקר הרוסי והבינלאומי. מרק סוס זהו ספרו השני המתורגם לעברית; ספרו יום בחייו של אופריצ'ניק ראה אור ב־2010 (מחברות לספרות). ספרו האחרון מַנַָרַגַה ייצא לאור גם כן בהוצאת לוקוס.

מרק סוס ראה אור באוגוסט 2018, בתרגומה של פולינה ברוקמן.

גבר מפתח אובססיה לצפייה באישה מסוימת בעת שהיא אוכלת ומשלם לה כדי שתופיע לפניו פעם בחודש; נסטיה בת השש־עשרה מגיעה יפה ורעננה אל המשתה הנערך לכבוד יום הולדתה; סופר חוזר לביתו הריק שבכפר ומבשל לעצמו ארוחה רוסית לתפארת; ארבע יפניות בקימונו זהה יורדות לשפת הנחל ומתקינות סעודה מהחיים עצמם. אלה ארבעה סיפורים מתוך הספר המשתה מאת ולדימיר סורוקין, העוסק כולו במזון ובמקומו בחיינו. בהומור אכזרי ובנימה פרודית סורוקין כותב על רעב, על תשוקה למזון גופני ורוחני, על אוכל בשלל צורותיו, על תרבות הבישול, ומגיש לקורא סעודה ספרותית מהפכת קרביים. ראו הוזהרתם. ובתיאבון! 

מנרגה ראה אור בנובמבר 2019, בתרגומה של פולינה ברוקמן. 

בעולם שלא מדפיסים בו עוד ספרים צומח טרנד מחתרתי: book'n'grill – סעודות גורמה על אש המוזנת מכרכי קלאסיקות ספרותיות שנשדדו ממוזיאונים. שיפודי חדקן על אידיוט או צלעות טלה על דון קישוט הם מסוג המנות המוגשות לאניני הטעם. גזֶהָ, טבח מומחה בשורותיו של המטבח, נודד בין יעדים אקזוטיים וצולה מטעמים ללקוחותיו האקסצנטריים. אך כשמתברר שבהר מָנרָָגהָ שבהרי אורּל מתבשל איום על המטבח המחתרתי, הוא נסחף בעל כורחו לקלחת התרחשויות בלתי צפויות. בספרו מנרגה סורוקין שוב מלהטט בין סגנונות וסוגות, ובעודו מתכתב עם הקאנון המערבי הוא רוקח לנו סאטירה גאונית על הכיוון שנראה שכולנו הולכים בו.