שדרה

לֹא הֶחְמַצְתְּ דָּבָר, אִמָּא

אֲנִי עֲדַיִן חַיָּה בְּאוֹתָהּ דִּירַת גַּן

פִּרְחֵי הַמִּכְנָף מַמְשִׁיכִים

לְהַצְהִיב אֶת הַדֶּשֶׁא הַסִּינְתֶּטִי

וַאֲנִי מְגָרֶפֶת וּמְגָרֶפֶת

לֵידוֹתַי מֵעוֹלָם לֹא קָרוּ

נְכָדַיִךְ נוֹתְרוּ נִיצוֹץ בְּעֵינַי 

וּמַמָּשׁ כָּמוֹךְ, בְּלִי גּוּף. 

גַּם אֲחֵרִים לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַצִּיל

מִסַּרְטָן, מִלֵּב שָׁבוּר.

תְּגַדְּלִי עַמּוּד שִׁדְרָה מְצֻיָּן

אַחֲרֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה פֹּה,

תָּמִיד הִתְעַקַּשְׁתְּ

אֲפִלּוּ עַכְשָׁו קָשֶׁה לָךְ לְהִתְאַפֵּק 

מִלּוֹמַר בְּפַרְצוּף מְרֻצֶּה,

אָמַרְתִּי לָךְ.