"אהבה אחת": רומן ממגנט ומפתיע, שמסמן את שרה מסה כסופרת שכדאי לזכור

ספרה של הסופרת הספרדייה נטול פגמים ואת הגיבורה שלו אי אפשר לתאר אלא כאנושית, אנושית מדי.

באמצע שנות ה–90 ניסחה הפסיכולוגית איילין ארון שאלון קצר, שכולל 27 שאלות. המשיבים עליו נדרשים לסמן, בין היתר, אם הם ערים לדקויות בסביבה המקיפה אותם, אם הם מושפעים ממצבי הרוח של הזולת, אם הם רגישים במיוחד לקפאין ולרעשים חיצוניים, ואם הם חשים צורך לפרוש לעתים הצידה, למיטה או לחדר חשוך, כדי למצוא פרטיות והקלה מגירויים חיצוניים. מי שהזדהה עם מספיק מההיגדים הנ"ל זכה בתואר חדש: "אדם רגיש מאוד". בשנים שלאחר מכן המונח זכה לפופולריות רבה. אותם אנשים בעלי רגישות מוגברת — כחמישית מהאוכלוסייה, על פי ארון ושותפיה לדרך — לא יצאו בידיים ריקות. הם יכלו לומר כי הם משתייכים לקבוצה שעם חבריה נמנים אמילי דיקנסון, ריינר מריה רילקה, קרל יונג ואינספור אמנים והוגים אחרים.

כבר מהשורות הראשונות של "אהבה אחת", רומן קצר שכתבה הסופרת הספרדייה שרה מסה, בתרגומו המוצלח של משה רון, עולה כי גיבורתו נט היא אשה רגישה מאוד. זה לא נאמר מפורשות, אך ניכר כי שום דבר אינו חומק מחושיה. בעקבות מעשה בלתי מוסרי שביצעה במקום עבודתה ושמוביל לעזיבתה, היא עוברת לגור בכפר נידח בשם לה אסקפה, ומקווה שהשקט יאפשר לה להתמקד בעבודת התרגום הספרותי שלקחה על עצמה. אבל בשביל מישהי כמו נט שום מקום אינו יכול להיות שקט באמת, כיוון שבתוך הדממה היא מזהה רחשים שאינם נותנים לה מנוח: מכוניות רחוקות, צינורות מטפטפים, חיות בר תועות — וגם את מחשבותיה שלה עצמה. כאשר היא מתחילה לתקשר עם שכניה, הגירויים החיצוניים מתעצמים לשיאים, לפעמים של עונג ולפעמים של כאב.

נט סובלת ממה שמכונה בלשון העם over thinking. היא לא מסוגלת להפסיק לנתח את תחושותיה ואת התנהגותם של אחרים, ומרבה להרהר במידה כמעט שווה בדברים שקרו ובדברים שהיו עשויים לקרות, בדברים שנאמרו ובאלה שלא: "עדיף לא לחשוב, אבל המחשבות באות, ומסתננות פנימה, מסתעפות בתוכה. היא משתדלת שייצאו מהר כלעומת שבאו, אך הן מצטברות בתוכה, מחשבה על גבי מחשבה. עצם הרצון הזה — ההשתדלות שיבואו וייצאו ולא יצטברו — הוא כבר מחשבה עוצמתית מדי לראש שלה".

ההיצמדות לתודעה של גיבורה כזאת מאפשרת למסה להעלות שאלות בנוגע לשאר הדמויות שבראה, כולן ריאליסטיות להדהים, וכך הקוראים מקבלים בנשימה אחת את דיווחי האירועים ואת התהיות בנוגע לטבעם. עם התקדמות הספר נט נעשית חשדנית ואף אובססיבית בנוגע לסביבתה, ולכן גם פרשנויותיה נעשות פרועות יותר. הודות לניסוחים המוקפדים והתמציתיים של מסה, בשום שלב העניין הזה אינו מכביד על הקריאה. להיפך, הקוראים נעתרים לאופן החשיבה של נט ונעשים דרוכים, מודעים ורגישים כמוה לכל אמירה, תזוזה ורחש. כך, אירועים שבספרים אחרים היו מתקבלים בקלות דעת, מעוררים כאן תגובות של פליאה, מתח ובהלה.

כותרת הספר מגלה כי מדובר בסיפור אהבה, אבל לא רק בכך עוסקת היצירה. הטקסט מזכיר בפסקאותיו הראשונות את "איש ישן", הטקסט המהורהר, מלא הבדידות והרוך של ז'ורז' פרק, אך מתגלה בהדרגה כרב־אירועים וכדרמטי יותר משנדמה תחילה. בפרק זמן קצר מזה שנחוץ כדי לגמור שפופרת של משחת שיניים, כפי שמציינת נט עצמה, הגיבורה השקטה מספיקה להתאהב, להסתכסך, להזדיין, לקנא, להתייסר, להיבגד, לתעב, לפגוע, להתנצל ולהתוודות. כל מפגש אנושי נחווה כמפגש בין גלקסיות: בעל הבית המנוול, האלים והקמצן גורם לשנתה לנדוד בלילות. חברה החדש והעקשן פיטר מנחם ומטריף אותה בו־זמנית. הנערה שעובדת בחנות זורקת הערות שוליות שעתידות ללוות אותה לאורך חודשים. הכלב המנוכר והפראי שהיא מאמצת — נט מדביקה לו את הכינוי "סרבן" — רודף את מצפונה, והיא לא מוכנה לוותר עליו בשום מחיר. גם הגבר המשונה והכעור שמוכר ירקות מצליח לטלטל את עולמה.

מעמוד לעמוד הצד הפסיכולוגי של הספר מעמיק: אנחנו למדים להכיר טוב יותר את נט, בזמן שגם היא לומדת להכיר טוב יותר את עצמה, ותוהה כיצד הגיעה לנקודת השפל הזאת בחייה. במקביל מתגלה כי "אהבה אחת" היא יצירה דחוסה ומורכבת שעוסקת גם במוסר ובפוליטיקה, ושמזכירה בתעוזה וביושרה שלה את ספריו המופתיים של ג'"מ קוטזי, "מחכים לברברים" ו"חרפה". כאשר נט מעיזה לבקוע מתוך עולמה הפנימי, המוגן רק לכאורה, ומתמסרת למפגשים ידידותיים או חושניים — יד ביד, גוף אל גוף — היא לומדת שהניסיון להתקרב אל הזולת כרוך תמיד בסיכון לפגוע או להיפגע. במקביל, היא מבינה כי תפישותיה בנוגע לשליטה וחולשה היו דיכוטומיות מדי, כמו גם תפישותיה ביחס לצדק. הסצינה המסכמת והחידתית של הספר מקרבת את נט להארה של ממש ומעודדת אותנו לקרוא את כל היצירה מחדש, הפעם כמין קואן בודהיסטי. אולי אם נשתחרר, נלמד למצוא את הפשטות המקופלת בשתיקות.

לא הכרתי קודם לכן את מסה, ילידת 1976 שמתוארת על ידי ההוצאה הישראלית כ"יוצרת מן המוערכות והבולטות בספרות הספרדית העכשווית", אבל לאחר הקריאה בספר הזה אין לי שום כוונה לשכוח את שמה. "אהבה אחת" הוא רומן ממגנט, מפתיע ונטול פגמים, עם גיבורה שאי אפשר לתאר אלא כאנושית, אנושית מדי.