מציאות בהמתנה

"בלונדיניות גבוהות" של ז'אן אשנוז משלב אלימות ומשחק, ומתחת לעלילה קלילה מסווה תהום אפלה ¬ החוויה שהוא מספק אסתטית וארכיטקטונית, ובתרגום לעברית הוא נקרא כחדשני עוד יותר

נטע הלפרין, מדור ספרים, ישראל היום פורסם ב: 12.10.2017

באחת הסצנות הזכירות ב"בלונדיניות גבוהות", ספרו של ז'אן אשנוז (הוצאת לוקוס), מלח בגמלאות בשם אלאן, טיפוס גוצי בעל שיער מחושמל ותנועות שפתיים שאינן תואמות את המילים היוצאות מפיו, מגיע כהרגלו לבקר את שכנתו גלואר אבגרל, אישה במנוסה. בעבר היתה כוכבת מפורסמת, ולאחר שישבה בכלא על רצח, שינתה את שמה ואת המראה שלה בניסיון עיקש להיעלם מהרדאר הציבורי.

על מנת להצדיק את ביקורי הפתע הכפויים נוהג אלאן לשאת באמתחתו דג כזה או אחר ולהגישו כשי. הפעם הוא מושיט לה סרטן. הסרטן מנסה להימלט מהכיור, להתנגד לגורלו, לשווא; לאחר שתתקוף את אלאן בחתיכה משוננת של קרח ותלך, רותחת, לקחת גרזן ולהמשיך את שהתחילה, תבחין גלואר בסרטן ותבקע אותו לשניים. שני חצאי החיה ימשיכו לנוע חלושות, "בתקווה מטורפת להתקרב ולהתאחות חזרה".

האלימות ב"בלונדיניות גבוהות" תמיד משעשעת, הגם שאינה משחק - זה תמיד נגמר בדם. ובכל זאת, בדיעבד מתהווה קשר כלשהו בין גלואר לבין אותו סרטן עצוב שניסה להיחלץ בעוויתות מהכיור החלקלק. במובנים רבים (אך לא באופן מוחלט; יש דרכים רבות לקרוא ברומן מתעתע זה) "בלונדיניות גבוהות" מדבר בדיוק על כך: חוסר היכולת של היחיד, בפרט כשמדובר באישה, להשיג אוטונומיה, ולו בסיסית ביותר על חייה, על גופה ועל נפשה, כאשר ניצבת מולה מערכת ממוסדת, ביורוקרטית, גברית, בעלת מטרות ויעדים, מגוחכים ככל שיהיו.

ואכן אשנוז אינו חושש להגחיך ככל האפשר את אותה מערכת גברית. תוכנית טלוויזיה מעוניינת לעסוק בבלונדיניות גבוהות כמעין זן אנושי בלתי מפוענח, אך בסיסה אינו אלא להג נואש כגון "קיימות גם בלונדיניות גבוהות קרות ששוקלות את מילותיהן, רואות ראיית רנטגן, מתלבשות בקפידה. אלה אולי מכובדות יותר, מתורבתות יותר מהבלונדיניות הגבוהות החמות. אבל העולם חושש מפניהן באותה מידה, מהסיבות ההפוכות". כל תכליתו של הלהג הזה הוא להיות בטלוויזיה.

סלבדור, יוצר התוכנית, לכאורה מצליחן החמוש במשרה נוצצת, במשרד מהודר ובעוזרת אישית נאה, ולמעשה מתנחם בליבו ש"כל זה לא נורא כל כך; הייתי יכול להיות במנילה, מוכר סיגריות ביחידות", מעוניין להציג את גלואר כאקזמפלר בתוכנית, ולכן פוצח במרדף אחריה ושולח חוקרים פרטיים בזה אחר זה.

אלא שהיא משיבה מלחמה שערה: ביקום המשונה וההרמטי של הרומן מתפקדת גלואר כמעין גיבורת־על בהפוך על הפוך, אישה שאינה מעוניינת להופיע בטלוויזיה, מוכנה להסתוות ולכער את עצמה על מנת לשמור על חירותה וכתוצאה מכך מפתחת תשוקה כמעט חייתית, "חסרת שליטה, לזרוק אנשים מחלונות, ממרומי צוקים או מגשרים".

לרגעים הרומן הזה הוא כמעט קומיקס; אין בנו אמפתיה לכל האנשים שמושלכים על ידי גלואר בחמת זעם אל הריק. ובכל זאת, אי שם מנצנצת המציאות האפורה, השוכנת מחוץ לרומן, ובה כל אותן נשים חסרות אונים, שהפסידו בקרב על חירותן או לא יצאו אליו כלל, או סתם נשים שהיו רוצות שיעזבו אותן במנוחה.

כריכת הספר (לוקוס)

"בלונדיניות גבוהות" עשוי משני הקצוות הללו, שבאף אחד מהם לא ניתן לאחוז: עלילה מבדרת להפליא, קלילה ואוורירית, ותחתיה, אי שם במרחק, תהום אפלה. השכבה העליונה, הפריכה והצבעונית, מתחקה אחר מסעותיה של גלואר בעולם בניסיון עקר להימלט מרודפיה: מפרבר צרפתי נידח לפריז, לאוסטרליה, למומביי וחזרה, כשאליה מתלווה לסירוגין ספק הזיה טרופה ספק מלאך מפוקפק ומצוברח שעובד אצלה כפרילנס. אשנוז, המשרטט את מרבית הדמויות במשיכות מכחול ספורות, מבהיר לנו כי כל קורותיה של גלואר במסלול הזה אינם הכרחיים; באותה מידה יכול היה לשלוח אותה למקסיקו או להקרות בדרכה דמויות אחרות. זהו חלק מהקסם האגבי, הבלתי מחייב של הרומן. 

וכאמור, אי שם במרחק, בעומק, מרחפת לה התהום. אלה לא רק הגברים שמנסים לחדור למרחב הטבעי של גלואר, אלא מגוון של טיפוסים אפלים שפזורים בפינות שונות בעולם ועושים את שלהם באין מפריע: סוחרים בסמים, בילדים, בדם, בעבדים ובנשק, ולשם כך משתמשים בכל מה שאפשר. הכל סחיר עבורם - כולל נשים ובעלי חיים, הנאלצים לקחת חלק במפעלותיהם.

על הפער הזה אי אפשר לגשר. וחוסר היכולת הזה הוא שהופך את "בלונדיניות גבוהות" לפראי ומבוית, אלגנטי ודוחה, מצחיק ומדכא. הוא הסיבה שקל, מהנה ומתבקש לקרוא אותו דרך דרכי המילוט שמציב המחבר בפני הקורא: דרך תחושות, אור, מרקמים, מבנים ארכיטקטוניים עשויים בקפידה.

באין נקודת אמצע להיאחז בה, חוויית הקריאה ב"בלונדיניות גבוהות" היא - במכוון ובמובהק - חוויה אסתטית בעיקרה, וככזו היא מענגת. הברק של אשנוז מתגלה באופן שהוא בונה כל משפט ומשפט, באסוציאציות הוויזואליות העולות ממנו; בהומור הצונן שהוא אלגנטי גם כשהוא גס רוח; בפופיות הבלתי מתנצלת ובאזכורים המעודנים אך בולטים מספיק לגיבורי תרבות הפופ.

המתח בנוגע לגורלן של הדמויות, שחלקן נתונות בשלב זה או אחר בסכנה - משמש תבלין בלבד ברומן. כקוראים, אנחנו משועשעים מהן מכדי שבאמת יהיה אכפת לנו מה יהיה סופן. כל אלה נוכחים גם בתרגום לעברית בזכות עבודה יוצאת מן הכלל של המתרגם ארז וולק.

"בלונדיניות גבוהות" פורסם בצרפת ב־1995 ועדיין מנשבת ממנו תחושה עזה של רעננות. למעשה, זהו רומן פוסט־מודרניסטי מובהק: פתיתי קונפטי והבזקים צבעוניים המכסים אך בקושי על פה פעור בצחוק אכזרי. אז מדוע בעברית זה מרגיש כל כך חדשני? אולי בשל ההתענגות של אשנוז, מבכירי הסופרים בצרפת, על כל משפט ומשפט; על המרקם, הצבע, הצליל והמשחקיות כשהוא מחבר אותם אלה לאלה, ועל העדיפות שהוא מקנה להם על פני כל שאר הרכיבים ה"משמעותיים" - אפלים ודחופים ככל שיהיו. הספרות העברית לא יכולה להרשות לעצמה לנהוג באופן משוחרר כל כך, עדיין. 

בלונדיניות גבוהות / ז'אן אשנוז

מצרפתית: ארז וולק; לוקוס, 230 עמ'

לרכישת הספר עכשיו