ציפור חוצה את הגבול שקבעו בני האדם וגורמת לתקרית דרמטית בין חיילת למבקשי מקלט בסיני. קברניט שיט תיירותי בים האדום מנסה לברוח מעברו אך מוצא את עצמו לכוד עימו בסירה מעל שוניות האלמוגים. על חוף עזה, מפגש שהתעכב אלפי שנים מתקיים סוף־סוף, ובכרמל משפחה מתאספת ביער לחגיגות יום הולדת ומגלה עצם מסתורית בין העצים. 

הסיפורים בארץ ממפים מחדש את המרחב המוכר, מדרום הארץ לצפונה, ומספרים אותו אחרת, דרך היצורים השונים החולקים אותו: בני אדם ובעלי חיים אחרים, שדות, מדבריות ונחלים. בשביל כל אלה הארץ אינה בהכרח הארץ בה הידיעה, אלא אֶרֶץ – מקום שהוא בית גידול משותף. תמר וייס גבאי, מהסופרות החשובות והמוערכות בספרות העברית העכשווית, מתבוננת בנופי האדם והאזור בעיניים חדשות, ומפליאה לספר את סיפוריהם בשפה הייחודית לה, שפה הנעה בקלות בין אינטימיות למבט־על, ושופעת חיוּת ורגש.

קולה של וייס גבאי הוא אחד הקולות המקוריים והחשובים ביותר בספרות האקולוגית בת זמננו.

אוניברסיטת סטנפורד

מספרת מקורית ויצירתית להפליא.

 ידיעות אחרונות

וייס גבאי מפסלת בשפה כמו בחֵמר לח

הארץ

תמר וייס גבאי לא צריכה להתאמץ בשביל לכשף אתכם.

 מאקו

תמר וייס גבאי - ילידת 1975, סופרת, עורכת ותסריטאית. זוכת פרס ברנר על ספרה החזאית (לוקוס, 2022), פרס היצירה הישראלית לספרות על ספרה ההיסטוריה של הילדות והילדים (כנרת זמורה דביר ולמה, 2024) ופרס דבורה עומר לספרות ילדים על ספרה טלי מתחת לשולחן (כנרת זמורה דביר, 2020). כתבה גם את קובץ הסיפורים שטח מת (הקיבוץ המאוחד, 2002), את הנובלה צפלין (כתר, 2008) ואת ספר הילדים סתם שדה ריק (כנרת זמורה דביר, 2022). הקימה והובילה פרויקטים ספרותיים־חברתיים, בהם פורום הסופרות והמשוררות בישראל, תחנות הקריאה בירושלים, 2 – פרויקט דו־לשוני לספרות עכשווית בערבית ועברית והמוסך – כתב עת מקוון לספרות. יצירותיה תורגמו לשפות רבות.