בנובמבר 2021, ערב הפלישה הרוסית לאוקראינה, פרסמה דריה סרנקו את ספר הביכורים שלה, שבו היא מעניקה קול ישיר ואמיץ לאינספור הנשים המועסקות במוסדות הציבוריים של רוסיה. דרך סיפורים ואנקדוטות מחיי המשרד סרנקו מתארת חוויה קולקטיבית של עבודה המורכבת ממשימות חסרות תכלית, היררכיות מגוחכות, הטרדות מיניות, שנאת נשים בוטה מצד הממונים, מיזוגיניה מופנמת של הבנות עצמן, אבל גם של סולידריות ותמיכה.

בדיווח לקוני כביכול ומשעשע לעיתים, דריה סרנקו חודרת אל הקרביים של המנגנון האוטוקרטי של פוטין, המכשיר נשים להיות עובדות, אימהות ונשים ״מושלמות״, ומשמיעה משם קול נשי וקווירי חשוב נגד אלימות הממסד. בשילוב איוריה המבריקים של קסניה צ'רייבה מתקבלת יצירת פרוזה לירית רבת עוצמה.

יצירה אדירה, בעלת כוח פוליטי עצום, המשלבת כתיבה פואטית, ביקורת ואפילו יופי מכאיב.

בגוניה אלונסו, מגזין אל

ספר שמצליח, כפי שרק הספרות הטובה ביותר מסוגלת לעשות, לחשוף לנגד עינינו את מה שלא ניתן לבטא במילים.

נוריה לבארי, אל פאיס

נובלה מבריקה... שממחישה איך חיים תחת רודנות הופכים לחסרי טעם.

צליל אברהם, הארץ

ספרה של דריה סרנקו מפרק לגורמים בשנינות ובחמלה מופתית את הפטריארכיה הרוסית המרוחה מאז ומתמיד מעל כל המדינה הענקית, שצחנתה התגלתה, בסופו של דבר, כצחנתו של אבק שריפה הרוצח רבבות אזרחים וילדים בעריה של אוקראינה.

סיון בסקין, ידיעות אחרונות

שילוב אמיץ ויצירתי של פעולה ספרותית ומחאתית, כל אחת מהן משרתת את השנייה... מצטיין באסתטיקה שובבה וקודרת.

יעקב גולדברג, מאקו

דריה סרנקו (1993) — משוררת, סופרת, אמנית ואוצרת, פמיניסטית ופעילה חברתית. נולדה בחברובסק, רוסיה, וחיה כיום במוסקבה. סרנקו פועלת רבות לקידום צדק חברתי ומגדרי ופעילה בארגונים המתנגדים למלחמה באוקראינה. ב־2022 נשפטה ונאסרה לזמן קצר בעקבות מעורבותה במחאה נגד השחיתות בארצה. בשנים האחרונות סרנקו מקדישה את יצירתה לנושאים הפוליטיים המעסיקים אותה. שירים פרי עטה פורסמו בכמה אנתולוגיות שירה רוסיות שחלקן תורגמו לאנגלית. בשנת 2021 ראה אור ספר הפרוזה הראשון שלה, בנות ומוסדות. ספרה השני, I Wish Ashes for My House, ראה אור ב־2023.