"מעשיות וסיפורים מיסטיים": שילוב מערער של צלילים, טראומות וביעותי לילה
שלי קרן, עיתון הארץ
"מעשיות וסיפורים מיסטיים": שילוב מערער של צלילים, טראומות וביעותי לילה
רצח,
התאבדות, תקיפה מינית ושלל פגעים בגוף ובנפש ממלאים את סיפוריה של לודמילה פטרושבסקיה, שכתובים בווירטואוזיות ומצטברים לקובץ עוכר שלווה
עיתון הארץ | שלי קרן | 26 במאי 2022
מבט תמים וראשוני עשוי למיין את "מעשיות וסיפורים מיסטיים" של לודמילה פטרושבסקיה תחת הקטגוריה "קריאה קלילה". מדובר באסופת סיפורים קצרים — סיפורי פואנטה ומשלים שהדעת יכולה להקיף בביס אחד, גם בזמנים שבהם קשה לשמור על ריכוז בקריאה לאורך זמן. המחיר האמיתי הנגבה מהנפש הקוראת נחשף, כך נדמה, כשכבר מאוחר מדי: שערי חומות ארץ החלומות שטוותה הסופרת, שעד התפרקות ברית המועצות היו סיפוריה אסורים בפרסום, נסגרים מאחורי גבנו באיוושה — ומלתעות נפערות ומטילות צללים משונים על הקירות. הקורא יגלה כי מזוודה כבדה שבה הטמין שלל טראומות, טריות או מודחקות, נגררת ברעש מתחת למיטה — ואלה בתורן שבות להעכיר את רוחו בסיפורים הסתומים, שרק חוק פנימי של ביעותי לילה הוא המעניק להם היגיון, ומביא את הקורא לחוש כי העלילה הקטנה סגרה מעגל ובאה על פתרונה המלא.
למשל, הסיפור הראשון של קובץ ה"משלים" (השני מתוך ארבע חטיבות) "היגיינה", נפתח באדם "שנראה חולני", עור פניו "דק, ורדרד ומבהיק" ותחת כובעו "קרקפת ורודה, קירחת, מכוסה עור דקיק, כמו קרום על חלב שמתחיל לרתוח", הדופק על דלתה של משפחת ר' כדי להזהירם מפני מגפה. מרגע זה מיטלטלת המשפחה משאננות בוטחת אל גישה מעשית יותר של שרידות (הכרוכה גם ברגעי אכזריות טהורה), ומגיעה בסופו של דבר לבהלה, חרטה והשלמה עם הגורל. ובעוד אנו כבר לא נדרשים לכסות את פנינו בחללים סגורים, חוסר הוודאות והאונים שהיו מנת חלקנו בעבר הלא־רחוק מרימים ראשם באפלולית.
ישנו ממד קפקאי במשל המשפחתי הזה, אך אפילו גרגור סמסא משרה הרגשה ביתית ומוכרת כשמשווים אותו לעלילה המנוכרת והזרה שנפרשת בפנינו. פטרושבסקיה מקפידה לאזכר ב"היגיינה" עוד אב רוחני: אדגר אלן פו. רוחו של הפטרון הגדול של ז'אנר האימה שורה על הסיפור לא רק בזכות "מסיכת המוות האדום" שלו: כשכבר נראה כי הקיץ הקץ על המשפחה הנגועה נשמעת בכל זאת יללתו המתמשכת של החתול, "כמו בסיפור המפורסם ההוא שבו הבעל רצח את אשתו, הקיף אותה בקיר לבנים וקבר אותה שם".
"מקרה בסוקולניקי" פותח את חלקו הראשון של הספר, "אפוסים של הסלאבים המזרחיים", במשל קצרצר המהדהד בדרכו את ימי הזיכרון שסביבם התכנסנו לא מזמן. מטוסו של בעלה של אשה אחת מופל, והיא כמדומה מקבלת זאת בשלוות נפש וממשיכה לעשות את המוטל עליה. אך הדרך המיוחדת שבה ישוב זכרו של החלל להטריד אותה מעידה על כוחה המוגבל של ההדחקה האנושית. בכלל — מוות, מחלות, רצח, התאבדות, תקיפה מינית ושלל פגעים בגוף ובנפש ממלאים כל פינה באסופה הזאת (ובמיוחד, כך נדמה, בחלק השלישי — "רקוויאמים") והקורא למוד הסבל נדרש לעצור בין סיפור לסיפור כדי לעלות חזרה מעל לפני השטח ולקחת נשימה.
אך קשה להתלונן על כך: אוסף הסיוטים הקצרים הזה עשוי יד אמן, ויכולתה של פטרושבסקיה לאחוז ביסודות הלא־מודעים של הספרות ושל החלומות ולארוג אותם יחדיו לכדי יצירה מערערת היא וירטואוזית באמת. "רובינזונים חדשים" הוא מעין גרסת פטרושבסקיה ל"בית קטן בערבה" — אך כאן ממציאה את עצמה מחדש המשפחה המהגרת באקלים סובייטי קודר של הלאמות, כוח הזרוע, חיים ממושטרים, הגבלות על תנועה וחורף רוסי חסר רחמים.
ולפעמים, ודווקא כשתהומות הייאוש שנפערות נדמות גדולות מכדי שאפשר יהיה לשוב ומסתמן שעל הקורא המוטרד לנטוש את הספר — צצה התקווה. כמו ב"יש מישהו בבית", הסוגר את פרק ה"רקוויאמים" הקשה לעיכול: הגיבורה משוכנעת שדירתה רדופה, וכדי להקדים את הרוח הרעה היא מתחילה לפרק את ביתה בעצמה קורה אחר קורה, עד שהיא נועלת את עצמה יחד עם חתולתה מחוצה לו ללא יכולת להיכנס חזרה. אך האופן שבו נכבית הנשמה הקטנה והחתולית שלצידה (זו ששיכנעה עצמה כי היא בכלל צמאה לחופש) משיב אותה לשפיות, וברוב עזוז היא מתקנת את המקולקל חיש מהר, ורואה כי השד, למעשה, לא נורא כל כך. ואם נדמה לקורא החבוט כי החתולה לא תתאושש מכל זה, פטרושבסקיה מרחמת עלינו הפעם — וגם בעלת הזנב בוחרת בחיים.
ההקדמה של הספר (מאת קית גסן ואנה סאמרס) תורגמה מהגרסה האנגלית ליצירות, שפורסמה לראשונה רק ב–2009 ונקראה "היה היתה פעם אשה שניסתה לרצוח את התינוקת של שכנתה ועוד סיפורים" (בעברית נקרא סיפור טורד שלווה זה "נקמה"). הקורא למד ממנה כי מדובר באסופה "מלאכותית", שנבחרה על ידי העורכים של המהדורה האנגלית מתוך יותר מ–100 סיפורים קצרים של פטרושבסקיה, לאור "יסוד פנטסטי או מיסטי משותף" שחולקות היצירות. את הסיפורים עצמם תירגמה ישירות מרוסית דינה מרקון, ומלאכתה נעשה ביד מיומנת: היא מסווה בכישרון את התפרים שעשויים להיפער במעבר בין שפת המקור לעברית, מאפשרת לנו להיכבש במלים המכושפות ולהיזרק מראש גל אחד למשנהו ובין סיפור לסיפור מבלי שיפוג הקסם. רק השימוש בביטויים כ"חשוף שת" או "תיבש ידו" עלול לפגום לעתים בשטף הקריאה.
אנו נמצאים עדיין בשעתן היפה של "אזהרות הטריגר", ודומה כי על "מעשיות וסיפורים מיסטיים" להיות מעוטר בהן כגנרל רם־דרג: טריגר אלימות מינית, טריגר קורונה ומגפות, טריגר אובדנות, טריגר שמנופוביה וטריגר פגיעה בחסרי ישע. מפתה היה ללוות רשימה זו בהסתייגות: "לא לבעלי קיבה רגישה" — אך גם הסובלים ממעי רגיש, ואולי דווקא הם, זקוקים לעתים לסובלימציה — ובייחוד כשהיא מוקפדת, מפורטת ושלמה כזו שמגישה לפתחנו פטרושבסקיה.
