החול מחזיק את הים | עדיאל שושני

חברותא עם שפינוזה

כָּל היֵשׁ אֱלֹהִים

נִמְצָא בְּדִמְמַת הָעֵצִים

קוֹל הַאֵין נִשְׁמָע

בִּבְכִי עֲנָפִים

בְּסַעֲרַת הָרוּחַ.

כָּל הַיֵּשׁ, בְּזִנּוּק הֶחָתוּל,

כָּל הַאֵין בִּבְרִיחַת הַצִּפּוֹר.

עֲלֵי הַבָּזִילִיקוּם מִזְדַּקְּפִים

עִם תְּנוּעַת חַלּוֹן נִּפְתָּח

נִשְׁטָפִים בְּסַעֲרַת הַדְּבָרִים הַדְּחוּפִים.

החול מחזיק את הים, ספרו השני של עדיאל שושני,  עוסק בשאלות של זהות ושייכות. הספר בנוי ממספר שערים, המתפשטים כאדוות מתוך גרעין ישותו של המשורר. הוא נפתח בו עצמו, ובשאלת מותו של אחיו, שסביבה נכרכה הוויתו של עדיאל. צלו של האח ונוכחותו הנעדרת, יחד עם חווית השכול המשפחתית עיצבו את ישותו באופן בלתי נפרד כמעט. בשערים הבאים פונה עדיאל שושני אל משפחתו – הוריו, אשתו וילדיו, ואל הדיאלוג המתמשך שלו עם האל כמו גם אל הוגים וכותבים שונים כגון שפינוזה וישראל אלירז. לצד אלה מופיעות הבחנותיו מן העולם: התבוננויות חדות, עדינות, המעמיקות את הקריאה במציאות ובנפש גם יחד.